• אין עוד מלבדו

וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו


מי שהתעורר מהשקר הגדול יודע שאנחנו בעיצומה של שואה נוראית.


יהודים סובלים

יהודים מופלים לרעה

יהודים עוברים התעללויות

יהודים נרצחים בכל מיני שיטות רח"ל


(יודגש - אין הכתוב בא להורות הלכה)


בשואה היו יהודים רבים שמסרו את נפשם על קידוש השם.

גם במסעי הצלב, באינקוויזיציה, בפרעות, בפוגרומים ועוד.


האם גם אנשי הדור האחרון יידרשו לזה?


אנחנו הדור האחרון לכל הדעות.


הנבואות לגבינו הן לא פשוטות.


"וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא"

(דניאל יב , א)


הנביא מתאר שבאחרית הימים,

תבוא עת צרה שלא הייתה כמוה בעבר. (שלא יהיה)


כלומר, גרועה אפילו מהצרות הנוראיות,

שהיו בחורבן בית ראשון ושני,

השואה, הפוגרומים וכל שאר הזוועות.


על מה יהודים מסרו נפשם?


מה זה נקרא לקדש את השם?


"וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי

וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם"

(ויקרא כב , לב)



מצוות קידוש השם היא אחת מתרי"ג המצוות,

והיא כוללת חובת מסירות נפש,

במקרים בהם יש דין של 'ייהרג ואל יעבור',

(עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים).





בקיום המצווה מתקדש שמו של השם בעיני האנשים,

הרואים שמאמיניו דבקים בו אף במחיר חייהם.


אם התקופה מוגדרת כשעת השמד,

כי השלטונות אוסרים על היהודים,

ללמוד תורה ולקיים את מצוות התורה,

מתוך כוונה שיעזבו את הדת והאמונה באלוקי ישראל,

יש דין של 'ייהרג ואל יעבור',

על כל אחת ממצוות התורה,

ולא רק על שלושת העבירות שצוינו קודם.


הדבר הזה יכול להגיע אפילו עד-

הדרך שבה קושרים את שרוכי הנעליים,

לפי מנהגי היהדות, או בחירת הצבע שלהם.


מה יהיה?


כמה אפשר עוד להכיל?


אנחנו דור חלש.


בקושי שורדים את השנתיים האחרונות.


מה עוד רוצים מאיתנו?


עד לאן זה יגיע?


אנחנו לא רוצים למות - רוצים לחיות בשקט.

תנו לנו לחיות!


יש לדעת - על קידוש השם לא חייבים רק למות.


אפשר וצריך לחיות על קידוש השם.


יהודי ויהודייה יכולים לקדש שם שמים,

בכל מחשבה שלהם,

בכל דיבור,

בכל מעשה.


כל מה שנדרש - לתת את הדעת על זה,

ולרצות את זה.


פרשת תַזְרִיעַ עוסקת בנגע הצרעת וסימניו.


הפטרת הפרשה מתארת שני נסים שעשה אלישע הנביא.


אחד מהנסים מתייחס לנעמן שר צבא ארם,

שהיה מצורע.


נעמן מגיע לאלישע הנביא,

בעקבות המלצה של נערה קטנה,

שנשבתה על ידי צבאו,

ושימשה כמשרתת של אשתו.


הוא עושה את מה שאלישע ממליץ לו,

ואז מתרפא מהצרעת,

וגם חוזר בתשובה מהעבודה זרה שלו.


נעמן הופך להיות מאמין נלהב של הקב"ה-

אלוקי ישראל.


מדובר במהלך רוחני מרתק,

שמבצע הנביא,

שמומלץ מאוד ללמוד אותו, למי שרוצה.

(מלכים ב' , מפרק ד פס' מב - פרק ה פס' יט)


את אלישע הנביא מעניין רק דבר אחד-

לעשות קידוש השם.


זה מה שמניע אותו מתחילת התהליך,

ועד סופו.


והוא מצליח.


אומנם אנחנו לא אלישע.


ולא נביאים.


וגם לא בני נביאים.


אבל יש לנו את אותו אבא של אלישע.


ואם אנחנו יהודים אמיתיים-

גם עמדנו למרגלות הר סיני,

ואמרנו "נעשה ונשמע".


לכן הנשמה שלנו מבפנים זועקת אכפתיות.


לכן הנשמה שלנו מבפנים זועקת אהבה ונאמנות לבורא.


לפני כל פעולה שלנו,

אנחנו אמורים לחשוב-

האם יהיה פה קידוש השם, או ח"ו חילול השם?


האם הלבוש שלנו מבזה את היהדות, או מכבד אותה?


איך אנחנו כיהודים, מתנהלים ברחוב?

האם אנחנו מדברים בטלפון בקולי קולות,

או הולכים בענווה ובצניעות למחוז חפצנו?


איך אנחנו מתייחסים לזולתנו?

האם אנחנו מעליבים, פוגעים, מתעללים?

או שאנחנו מתייחסים באהבה, ברגישות ובחמלה?


איך אנחנו מתייחסים לאישה ולילדים? לבעל?

בזלזול או בכבוד?


האם אנחנו מכבדים את הורינו?


האם אנחנו מכבדים קשישים וזקנים?


איך אנחנו מכבדים את השבת,

שכל כך יקרה לאבינו שבשמיים?


איך אנחנו מנהלים משא ומתן?

בשקר ובמרמה,

או בהוגנות ויושרה?


האם מי שצופה בנו ובהתנהלות שלנו,

יתאכזב מהיהדות ויתרחק ממנה,

או שיראה את יופייה ויתקרב אליה?


אם אנחנו יהודים אמיתיים-

זה אמור לעניין אותנו.


זה השיקול הראשון שצריך להיות,

לפני כל פעולה שלנו.


המשמעות של לחיות על קידוש השם-

היא להיות מחובר כל הזמן,

למקור החיים היחיד,

לשורש הרוחני העליון.


ואם אנחנו לא מחוברים למקור החיים?


אז מן הסתם חיינו אינם חיים.


כמו שאלישע החייה את בנה של האישה השונמית,

ופקח את עיניו,

כך גם הקב"ה פקח את עינינו.


יכולנו להיות עכשיו חלק מהסטטיסטיקה,

של האנשים שנפטרו ב"פתאומיות".


ובאמת אנחנו עדיין נושמים - אבל האם אלו חיים?


זה לגמרי תלוי רק בנו.


הבחירה בידינו.


אנחנו יכולים לעשות לעצמנו תחיית המתים.


כי מי שמחובר לשורש העליון של החיים והשפע-

רק הוא נקרא חי.


חיים זה חיבור ל"חי החיים".


אין משהו אחר.


"כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר"

(תהלים לו , י)