בס"ד
הם רוצים להרעיב אותנו?
המטרה היא לשבור אותנו.
להביא אותנו למצב כזה שלא תהיה בידינו ברירה,
ונצטרך לקבל את התכתיבים שלהם.
שרשרת אספקת המזון מתפרקת.
הם עובדים על זה במקביל ובכמה שיטות.
גם מגבילים את היכולת לייצר ולספק מזון,
וגם משמידים כמויות אדירות של מזון קיים.
כמובן שהכל נעשה תחת מעטה,
של שמירת בריאות הציבור.

כחלק מתוכנית ההשתלטות על הקרקעות,
וכביכול ממניעים אקולוגיים,
החיִל האיחוד האירופי הגבלות על החקלאים,
ואוסר עליהם להשתמש בכל השטחים שברשותם,
על מנת לגדל את הגידולים.
ובאותה נשימה שהם מכריזים,
על החרפה במשבר המזון הגלובלי,
הם גם מודיעים שלא יוסרו ההגבלות מהחקלאים.
הם קושרים את ידיהם של החקלאים.
לא מאפשרים להם לזרוע, לחרוש ולקצור כרצונם.
מזכיר קצת את מצוות השמיטה, לא?
"שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר"
(ויקרא כה , ד)
אבל מצוות השמיטה חלה רק על ארץ ישראל,
וכאן מדובר על אדמות גויים,
אז מה הקשר?
נכון.
לכן מסבירה לנו הגמרא (יבמות סג),
שכאשר אנחנו רואים פורענות שבאה לעולם,
נדע שהיא בשביל ישראל,
כדי שנפשפש במעשינו,
ונשוב בתשובה.
כמו שכתוב בנביא-
"אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר"
(צפניה ג , ז)
הקב"ה מדבר איתנו כל הזמן.
כל רגע ורגע - כל שנייה ושנייה.
צריך להקשיב.
כדאי לנו.
זה רק לטובתנו.
כתוב בתורה ובספרים הקדושים,
שהניסיונות בדורנו יהיו קשים מאוד.
לכן הזהירו אותנו שנחזיק חזק באמונה.
רק זה מה שיעזור לנו בסופו של דבר-
האמונה בבורא עולם.
כאשר מודעים לזה,
מקבלים כוחות לעמוד בניסיונות.
מצוות שמיטת הקרקע,
מצריכה אמונה ובטחון עצומים בקב"ה.
חקלאי צריך להפקיר את מקור פרנסתו,
ולסמוך רק על הבורא.
וזה קשה מאוד.
לא כל אחד נמצא במדרגת בטחון כזו.
אבל יש המון סיפורי ניסים מופלאים,
על חקלאים,
גם שאינם שומרי תורה ומצוות,
שקיימו את המצווה,
ולמרות החששות והניכור החברתי,
עמדו בה בכבוד והרוויחו בגדול,
התעשרו ממש.
גם אנחנו במצבנו זקוקים למידת הבטחון.
אנחנו מפחדים מאוד מההרעבה המתוכננת.
לא כולנו חוששים באותה מידה.
יש שחוששים יותר, ויש פחות.
שלא כמו באמונה,
למידת הבטחון יש מדרגות.
אמונה בבורא-
זה או שאתה מאמין שיש בורא לעולם,
או שאתה לא מאמין.
במידת הבטחון זה שונה.
הרב דסלר מונה בספרו "מכתב מאליהו",
חמש מדרגות ראשיות במידת הבטחון של האדם.
ההשתדלות של האדם בפרנסתו,
היא נגזרת של מידת בטחונו בהשגחת הבורא יתברך.
טוב ללמוד את הנושא,
ולהיות מודעים לו.
אך לצערנו אנחנו כבר לא שם.
אנחנו בחבלי משיח.
כנראה שעוד מעט (שלא יהיה),
במילא לא תשנה ההשתדלות שלנו בפרנסה.
זה הולך ונשמט מידינו-
בעל כורחנו.
כבר שנתיים שאנחנו מבינים,
שהעולם הולך להשתנות.
העולם הישן שהכרנו - לא ישוב עוד,
וסביר להניח שאין לנו מה לעשות בעניין.
הבחירה שבידינו,
היא להחליט מה הגישה שלנו לכל הנושא.
אנחנו יכולים לעקוב אחר ההתפתחויות,
תוך כדי כסיסת ציפורניים מתחת לשמיכה-
או להחליט שהמבט שלנו הופך להיות מרחבי יותר.
מבט על.
להרים את ההשקפה שלנו,
מהטבע - אל מעל הטבע.
אנחנו נמצאים עכשיו בשנת תשפ"ב,
שהיא שנת שמיטה בארץ ישראל.
שנת שמיטה זה קודש קודשים.
זה דבר שהוא נשגב הרבה מעל בינתנו.
מעבר לחשיבות הגדולה של שמירת מצוות השמיטה,
(שעדיין יש לנו הזדמנות לקיים כי השנה עוד לא נגמרה),
צריך להבין שבשמיטה יש אותה הבחינה של שבת.
השבת היא קודש ליחיד-
השמיטה היא קודש לכלל ישראל.
האמונה והבטחון בקב"ה זו זכות גדולה.
לא כל אחד זוכה לה.
אבל מי שזוכה מרגיש בחוש שהוא זכה.
מצוות השמיטה ממחישה לנו את זה.
צריך להאמין ולבטוח בבורא,
שיהיה לנו די מזון (לשלוש שנים כפי שהבטיח),
גם אם נשבית את כל עבודת הקרקע לשנה שלמה.
אז רובנו לא חקלאים.
אבל אנחנו אנשי הדור האחרון.
האנשים שמתמודדים,
עם הניסיונות הקשים של חבלי משיח.
האנשים שבשנת השמיטה,
צריכים לשמוט את האחיזה מכל מה שמוכר ונוח לנו.
גם כשאנחנו רואים את המדפים הריקים,
צריך לדעת בביטחון ובוודאות מלאה,
שלא יחסר לנו דבר.
אנחנו לא נרעב.
למה?
כי זו הבטחה של הבורא יתברך,
אשר עוטף בחסד וברחמים,
את מי שבוטח בו.
הבורא רוצה לתת לנו משהו,
הרבה יותר טוב ממה שאנחנו מסוגלים לדמיין.
אבל צריך להכין את הכלים בשביל זה.
אחד מהכלים החשובים הוא שמירת השבת,
וקיום סעודותיה בהידור וקדושה.
כדי לא להגיע למצב של רעב,
חשוב מאוד ללמוד איך אוכלים נכון.
לרומם את האכילה-
ממצב של תאווה,
למצב של קדושה.
וגם מקבלים בונוס-
הסעודות מצילות אותנו מהפורענויות.
זכינו.
"כל המקיים שלוש סעודות בשבת,
ניצול משלוש פורענויות:
מחבלו של משיח,
ומדינה של גיהנם,
וממלחמת גוג ומגוג".
(שבת קיח , א)