יש סערה שהיא בכוס מים,
ויש סערה אמיתית.
עם ישראל שרוי בסערה אמיתית.
סערה זו התחילה לפני כ-200 שנה,
ונמשכת עד עצם היום הזה.
קוראים לה "תנועת ההשכלה היהודית",
אשר מטרותיה באות יפה לידי ביטוי,
בשיר "הקיצה עמי",
של המשורר יהודה ליב גורדון (יל"ג).
השיר התפרסם בזמנו בכתב העת "הכרמל",
ויכול להיות שמכאן נלקחה ההשראה,
לכנות את המערכת החורפית השגרתית שאנחנו חווים,
בשם "כרמל".
"הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ",
זועקת סיסמת תנועת ההשכלה,
מתוך שורות השיר.
כשאתה נמצא בחוץ - תתנהג כבן אדם, לא כיהודי.
אתה יכול להיות יהודי - אבל אל תתנהג ככזה כשרואים אותך.
תהיה יהודי - אבל תסתיר את זהותך.
בהמשך נשכיח ממך גם את זה.
מה הטרגדיה האמיתית שלנו?
שאנחנו לא אנחנו.
ומה יותר נורא מזה?
שאנחנו לא יודעים שזה לא אנחנו.
נדמה לנו שאנחנו מכירים טוב את עצמנו,
ויודעים היטב מה טוב בשבילנו.
זאת נקודת התורפה שלנו.
שאנחנו מקשיבים למי שרוצה את רעתנו,
וחושבים שמה שהוא מציע לנו,
זה מה שטוב בשבילנו.
"הְיֵה עַם מַשְׂכִּיל וּבִלְשׁוֹנָם שִׂיחָה"
מציעים לנו.
תהיו ככל הגויים.
תרכשו השכלה חיצונית,
תתלבשו כמוהם,
תבלו כמותם,
תעשנו,
תשתכרו,
תתהוללו,
תתבוללו ביניהם.
תחקו אותם בכל מה שהם עושים.
ככה תאבדו את כל הכוח שלכם,
הוא יעבור אלינו,
נערבב הכל ביחד,
ואז נוכל בקלות לנצח אתכם.
"אֶל אוֹצַר הַמְּדִינָה הָבֵא חֵילֶךָ
וּבִנְכָסֶיהָ קַח חֵלֶק וָזֶבֶד"
לאחר שנעבור את השלב הזה,
אתם כבר בידיים שלנו,
עבדים נרצעים רק לנו,
לא תוכלו להתחמק.
"אַמִּיצֵי הַלֵּב בַּצָּבָא יַעֲבֹדוּ
אִכָּרִים יִקְנוּ שָׂדוֹת וּמַחֲרֶשֶת"
אתם עמוק בתוך המטריקס.
לא תוכלו לצאת,
אלא אם כן יקרה לכם נס.
והנס קרה.
בורא עולם שלח לנו את הקורונה.
פקח לנו את העיניים.
תקופת העבדות הזו עומדת להסתיים.
אך יכול להיות ששלבי הסיום,
יהיו כרוכים בתהליכים כואבים ומסוכנים מאוד.
מה הסיכוי להינצל?
להיות קרוב למי שמחולל את התהליכים-
בורא עולם.
כי היכן נמצא המקום הכי בטוח,
כשסופת ההוריקן משתוללת?
בעין הסערה.
"שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן
בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי"
מבקש דוד המלך.
ומזהיר הקב"ה את הגויים,
שלא יעזו לפגוע בישראל,
ומבטיח לעמו-
"כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם - כנֹגֵעַ בְּבָבַת עֵיני"
(מכילתא שמות ט"ו על זכריה ב)
רק צריכים להתקרב אליו - זה הכל.
