נחש הנחושת

בס"ד

הסמל של ארגון הבריאות העולמי הוא נחש.

וגם של איגוד הרפואה האמריקאי,

ושל עוד ארגוני רפואה למיניהם.

בישראל מתנוסס הנחש בסמלו של חיל הרפואה.

בסמלה של ההסתדרות הרפואית הוא גם מופיע-

כאשר הוא כרוך סביב סמל המדינה.

פעם חשבנו בתמימותנו שתמונת הנחש,

אשר מופיעה בסמלי ארגוני ה"רפואה",

היא תזכורת לנחש הנחושת,

שעשה משה רבנו במדבר.

היום, לאחר שאנחנו יודעים למי הם סוגדים,

ואת מי הם עובדים,

אין שום שאלה מבחינתנו,

מדוע הנחש מסמל אצלם את הרפואה.

הם באמת מאמינים בכוח הנחש,

כי הם עובדים ישירות את ה-ס"מ.

(רח"ל).

נשאלת השאלה-

הרי למדנו בפרשת "חוקת",

שמי שננשך על ידי נחש,

והביט בנחש הנחושת - חי.

"אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ

וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי"

(במדבר כא , ט)

אז עובדה שיש משהו בנחש,

שכן מרפא ומציל את האנשים.

לכן, למה שלא יהיה סמל הרפואה?

את השאלה הזו, כבר שאלו חז"ל-

"וְכִי נָחָשׁ מֵמִית אוֹ מְחַיֶּה?"

והשיבו-

"אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה,

וּמְשַׁעְבְּדִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּמַיִם,

הָיוּ מִתְרַפְּאִים,

וְאִם לַאו,

הָיוּ נִמּוֹקִים"

(משנה ראש השנה , ג , ח)

לא הנחש מרפא ומחיה-

אלא, התשובה שעושה האדם,

ושב אל בורא עולם.

משה רבנו תלה את נחש הנחושת,

על מוט גבוה (ויש אומרים תלוי באויר בדרך נס),

וגרם לעם לשאת את עיניהם מעלה-

אל אביהם שבשמים,

וכך היו מתרפאים.

מה עלה בגורלו של נחש הנחושת?

לאחר נדודים עם בני ישראל במדבר,

הוא נכנס איתם לארץ ישראל,

עד שחזקיהו המלך,

ראה שבני ישראל מייחסים לנחש כוחות נסתרים,

והפכו אותו לעבודה זרה.

חזקיהו ניפץ את נחש הנחושת לרסיסים,

והעניק לו את השם "נחושתן".

"וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת,

אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה,

כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה,

הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ,

וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן"

(מלכים ב , יח , ד)

שואלים המפרשים-

הרי דורות רבים לפני חזקיהו,

ראו שהנחש הפך להיות אליל,

למה לא השמידו אותו?

והתשובה היא,

שלכל דור יש את התיקון הרוחני שלו.

בדורות שהיו לפני חזקיהו המלך,

גם המנהיגים הצדיקים בישראל,

לא יכלו לתקן את זה עדיין.

התיקון הזה שייך לדור של חזקיהו המלך.

כל דור והתיקון שלו.

אם כן, מה התיקון הרוחני של הדור שלנו?

מה העבודה שרק אנחנו-

אנשי הדור האחרון, יכולים לעשות?

התשובה היא - לסמוך על הקב"ה.

לדעת בוודאות,

שגם אם אנחנו לא מסוגלים להבין זאת-

כל הרע שאנחנו רואים מול עינינו,

הוא בעצם טוב.

הכל מכוון לתכלית אחת - גאולה.

ואנחנו הדור שיזכה לזה.

אבל, רגע אחד לפני הגאולה,

רגע אחד לפני שהשמש עולה,

יש חושך גדול ועצום,

שאותו צריך להכיל ולצלוח.

מסופר על אותו יהודי,

שהיה במחנה "ברגן בלזן" בגרמניה,

בסוף מלחמת העולם השנייה.

בוקר אחד הגיעו הנאצים ימ"ש,

והכריזו כי הם יודעים שהבריטים,

יגיעו לכבוש את המחנה בעוד כמה ימים.

"אנחנו רוצים שתספרו להם,

כמה טוב היה לכם איתנו,

ולכן הבאנו לכם לחמניות טריות".

הרעב במחנה היה כבד מנשוא.

אותו יהודי כמעט ולא אכל כלום,

במשך מספר שנים.

כל מחשבתו הייתה רק על האוכל.

אותו יהודי עמד הרבה זמן בתור,

ולבסוף קיבל לחמנייה קטנה, טרייה וריחנית.

מעוצמת הרעב,

הוא החליט להסתכן.

עמד שוב בתור,

וקיבל לחמנייה נוספת.

חייל רוסי שבוי הבחין במעשיו,

ודרש ממנו את הלחמנייה השנייה.

היהודי לא הסכים.

תפס אותו הרוסי,

ביחד עוד שני בריונים רוסים,

הכניסו אותו לתוך צריף,

והיכו אותו באכזריות,

עד שכמעט והוציאו את נשמתו.

כשחשבו שהוא מת,

לקחו את הלחמניות והלכו.

הביט היהודי למרום וקרא:

"ריבונו של עולם,

דווקא עכשיו למות?

רגע לפני השחרור?

אם רצית לקחת את נשמתי,

היו לך המון הזדמנויות לעשות זאת,

במשך כל השנים שהייתי כאן".

וכך כשהוא מלא טענות,

איבד את הכרתו.

כשהתעורר מעלפונו,

ראה שמש זורחת.

הוא לא הבין איך זה יכול להיות.

ואז חדרה למוחו ההכרה-

הנאצים כבר לא כאן.

הם ברחו.

השתחררנו.

אבל למה יש כזה שקט מסביב?

הוא הביט סביבו וראה שכולם מתים.

הלחמניות היו מורעלות.

הקב"ה דאג שייקחו ממנו את הלחמניות-

כדי שיוכל להמשיך לחיות.

המכות האיומות שקיבל היו-

כדי שיוכל להמשיך לחיות.

אבל הוא לא ראה את זה ככה.

כל מה שעושה הקב"ה-

הוא רק כדי להיטיב לנו.

בימות המשיח,

הדברים יהיו ברורים לכולם.

לא תהיה בכלל מחשבה על רע,

כי ידעו כולם שזה דבר טוב.

התפקיד שלנו הוא להקדים את זה,

כדי לעשות הכנה למשיח.

וגם אם קשה להרגיש את זה,

כי זנבו של הנחש משתולל עכשיו בכל הכוח-

לפחות להבין זאת במחשבה.

"רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אלוקי

נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ

אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ

אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה

עָצְמוּ מִסַּפֵּר"

(תהלים , מ , ו)