• אין עוד מלבדו

מושחתים נמאסתם

בס"ד


מעגל האנשים שנמאס להם - הולך ומתרחב.


למעשה, לכולם נמאס מאותו הדבר,

ולא משנה באיזה דעות הם אוחזים,

ובמה הם מאמינים.


יכול להיות שהם עדיין מאמינים לפרשנים בתקשורת,

לנציגות מקופ"ח שמתקשרות ומבקשות שיגיעו לבדיקות/"חיסונים".


יכול להיות שהם אנשים שמפנטזים על חיי שיגרה נינוחים,

במדינה דמוקרטית ושוויונית לכל אזרחיה,

שמעניקה חופש פעולה וחירות אנושית.


כך או כך כולם מבינים שיש שחיתות בעולם,

ולכולם נמאס ממנה.


מה כל כך מאוס בשחיתות?


שחיתות זה קלקול.


קלקול מוביל להרס.


הרס מוביל לחורבן.


גם מי שלא מקדישים לזה מחשבה מודעת,

אלא חיים את החיים כפי שהם-

הנשמה שלהם מבפנים מתקוממת.


ק"ו כל מי שהתעורר בשנתיים וחצי האחרונות-

מבין שהעולם הולך לכיוון הזה.


ומי מוביל אותנו לשם?


האדם המושחת.


מה זה אדם מושחת?


לא מדובר באדם שמתמודד עם התאוות והיצרים שלו-

לפעמים מצליח ולפעמים נכנע.


אלא ב"אדם" שעוסק בחשיבה ובתכנון לטווח ארוך,

איך לבצע עבירות חמורות כנגד האנושות,

וכנגד בורא עולם.


"וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם"

(בראשית ו , ה)


מחשבות, תכנון וביצוע של עבודה זרה,

ניאוף,

זימה,

פריצות,

גזל ומרמה,

השתלטות ושליטה,

וכל דבר אחר שמקדם את האינטרסים הבהמיים של האדם,

ביחד עם מרידה והתרסה פומבית כנגד ריבונו של עולם.


מי שרוצה להבין איפה הדברים עומדים,

לא מחויב לצפות במהדורות ה"חדשות",

בסרטונים שונים,

או לקרוא מאמרים והסברים.


מספיק שילמד את פרשת השבוע "נֹחַ".


לא צריך יותר מזה.


האנושות איבדה את עצמה לדעת,

וכל העולם נמחק בגלל ההשחתה.


עצוב ומפחיד כאחד,

כי אנחנו ממש קרובים לזה רח"ל.


קשה לאתר אפילו פשע אחד ממה שהתרחש אז,

שלא קורה גם בימינו.


זה משהו שבהחלט מזעזע את אמות הסיפים,

ולכן אנחנו נמצאים בסכנה.


אבל למה לנו להתעסק ברוע,

גם כשאנחנו לומדים תורה?


מספיקה לנו ההתעסקות איתו בהבלי העולם הזה.


עדיף ללמוד מהפרשה על מי ששרד את המבול,

ולהבין במה הוא זכה.



היחידי שנבחר על ידי הקב"ה,

להישאר בעולם כדי להמשיך את האנושות דרכו-

היה נח.


האדם שהתורה מעידה עליו שהוא צדיק.


"נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה"

(שם , ט)


מסביר הרב דסלר, שמדובר באדם,

ששמו, תוכנו ומהותו, היתה מידת הצדק,

שבה יגאל הקב"ה את העולם,

ועל ידה יהיה שלום בעולם.

(עכ"ד)


"אֶת האלוקים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ"


דבוק.


צמוד.


עושה את כל מה שצריך מאלף עד תו (א-ת האלוקים).

אבל בנינוחות.


מחובר לגמרי לשורש המצווה.


נשאב לתוכה.


ולכן גם מקבל את הקוד של התיבה.


היחידי בעולם שקיבל.


היחידי בעולם שהקב"ה גילה לו,

את הקטסטרופה שהולכת להיות.


המבול לא נחת על העולם בבת אחת.


אחרי מאה עשרים שנה של בניית התיבה,

הסברים ואזהרות,

הבורא ברחמיו הרבים,

התחיל אותו כטפטוף,

כגשמים קלים,

כדי שאולי בכל זאת תתעשת האנושות,

ותוכל להינצל כולה מהמים הזידונים.


גם אנחנו בתקופתנו נמצאים אחרי האזהרות.


והמים כבר מטפטפים רח"ל.


קיבלנו מטריה זמנית מהבורא.


אבל את הקוד לתיבה אנחנו צריכים להנפיק בעצמנו.


איך עושים את זה?


בשיטה של נח.


בדבקות נינוחה.


יודעים על מצווה מסוימת? מקיימים אותה.


לא דוחים, לא מתווכחים, לא מנסים לשנות,

וגם לא חייבים להבין.


מקיימים אותה כי זה הצדק וזו האמת.


הקב"ה פקח את עינינו,

כי אנחנו אנשי אמת,

ולכן זה מצופה מאיתנו.


אני גרושה? אלמנה?

אז לכן חייבת בכיסוי ראש.


ואיך אמצא כך שידוך?

משאירה את העבודה הזו לקב"ה.


זה הצדק וזו האמת.


אני יהודי?

אז אני חייב ללבוש ציצית.

ציווי מהתורה - מהבורא בעצמו.


אבל לא נוח לי, וחם לי.

אני מתאר לעצמי שהקב"ה לקח את זה בחשבון.


אנחנו יהודים?

חייבים לשמור שבת.

אבל רגע, קשה לנו לא לעשן, ולא לנסוע לים.


והקב"ה לא יודע שקשה לנו?

אם הוא החליט, זה אך ורק לטובתנו.


אנחנו יהודים שומרי שבת,

אבל עוד לא יודעים את כל הלכות שבת.


צריך ללמוד את ההלכות,

אחרת קשה להימנע מחילול שבת.


אבל יש המון הלכות, איך נזכור את כולן?

אם לא נתחיל ללמוד בטח שלא נצליח.


חברים,

הגענו לישורת האחרונה.


אין לנו ברירה.


אם אנחנו לא נדאג להכין לעצמנו את הקוד לתיבה,

ניאלץ להישאר בחוץ,

ולהפקיר את עצמנו רח"ל בידי המים הזידונים,

שככל הנראה יהיו הפעם בצורת אש (שלא יהיה).


רק הדבקות, הצדק והאמת,

מסוגלים להרים את מחסום הכניסה לתיבה.


ללכת רק עם הבורא - עד הסוף הטוב.


"ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ

הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ"

(תהלים טו , א-ב)