בס"ד
לפני שנתיים וחצי הבנו שאנחנו במלחמה-
מלחמת קיום אכזרית על החיים שלנו.
עם ישראל מורגל במלחמות-
אבל זו לא מלחמה שגרתית.
במלחמה הזו האויב הוא חמקמק.
הוא מחופש ל"אוהב".
מחבק אותנו חיבוק דוב כבר עשרות שנים.
נותן לנו את ההרגשה,
שהוא אוהב אותנו,
ודואג לנו-
ובאותה נשימה ממש,
עושה את כל הפעולות כדי להרוג אותנו.
רוצה לסלק אותנו מהזירה-
למחוק אותנו לגמרי ח"ו.
להשגת מטרותיו הנלוזות-
הוא מנסה לשבות אותנו בכל דרך אפשרית.
מצד אחד - משתמש באמצעי השפעה תודעתיים,
כדי לפתות אותנו לעשות כרצונו,
ומצד שני - מחדיר לגופנו רעלים בדרכים שונות,
כדי להחליש אותנו ולהרפות את כוח התנגדותנו.
אבל אנחנו לא נכנעים-
ולא מתייאשים מלהילחם על חיינו.
אנחנו נעשה את כל מה שביכולתנו,
כדי לא ליפול בשבי האויב ח"ו.
לא כולנו יודעים,
אבל המלחמה הזו היא לא דבר חדש.
היא קיימת מאז ומעולם,
(מנקודת מבט אנושית).
קוראים לזה - העלאת ניצוצות קדושה.
תורת הנסתר מלמדת על שבירת הכלים של עולם התוהו,
שלאחריה נפלו ניצוצות קדושה וירדו לעולמות בי"ע.
כמובן שלא נוכל ולא נדע להרחיב על זה כאן.
מבחינתנו חשוב לדעת דבר אחד.
התפקיד שלנו כאן בעולם הזה הוא-
לפדות שבויים.
מי הם השבויים?
ניצוצות הקדושה שנפלו.
בכל דבר ודבר בעולם,
יש ניצוץ אלוקי,
שמחייה ומהווה אותו.
אך הוא מוסתר.
התפקיד שלנו הוא לגלות אותו.
לשחרר אותו.
להעביר אותו מעולם הטומאה,
לעולם הקדושה.
הניצוצות שבויים בתוך הקליפות.
שחרור ניצוצות הקדושה נקרא-
עבודת הבירורים.
זאת המלחמה האמיתית.
זו המלחמה שלנו - בני ישראל,
בכל הגלויות.
ברגע שאנחנו מצליחים לברר את ניצוץ הקדושה-
כלומר להוציא את הטוב מהרע,
אין יותר קיום לדבר,
והוא מתכלה.
כמו שכתבו רבותינו ז"ל על מצרים-
שנותרה כ"מצולה שאין בה דגים",
כי אבותינו רוקנו ממנה את כל ניצוצות הקדושה.
לא השאירו אחריהם שבויים בשטח האויב.
הקב"ה - שהוא המפקד העליון של כל העולמות,
שולח את הנשמות,
מעולם האמת - לעולם הזה,
למבצע צבאי.
לכן, כולנו חיילים בצבא שלו.
לכל נשמה יש את כמות וסוג הבירורים שעליה לעשות,
ולפי זה נקבעים ימי שהותה,
כאן בעולם הזה.
הקב"ה דואג לצייד את הנשמה,
בכל האמצעים הדרושים למילוי משימתה.
הכלי המרכזי הוא הנפש הבהמית,
והיא עשויה מקליפה שנקראת "נוגה".
עיקר עבודת בירור הניצוצות,
היא על ידי זיכוך הנפש הבהמית.
התגברות על התאוות,
בכל מיני דרכים,
לרבות אכילה בקדושה.
זה נושא רחב שמצריך לימוד מעמיק.
אבל רגע, מה למעשה אנחנו לומדים פה?
שגם בכל הרוע שנחשפנו אליו בשנתיים וחצי האחרונות,
יש ניצוצות קדושה?
בכל האיכסה, והפיכסה והגועל?
כן.
אך הניצוץ שירד לתוך קליפות חשוכות וטמאות אלו,
נחשך כל כך,
עד שנעשה בעצמו כמו רע.
עבודת בירור הניצוצות מתוך הקליפות,
מתמקדת בעיקר בקליפת נוגה,
שהיא העדינה מבין הקליפות.
אי אפשר לברר את הניצוצות,
מ-ג' הקליפות הטמאות הקשות.
הניצוץ קשור בהן חזק.
ממש אסיר שלהן.
כתוב שהניצוצות יהיו אסירים שם,
עד הגאולה העתידה לבוא.
ואז יעלו לקדושה גם הניצוצות האלוקיים,
אשר טמונים בקליפות האלה,
כמו שכתוב בנביא-
"וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ"
(זכריה יג , ב)
אם נותנים מבט רוחני,
על המצב שאנחנו נמצאים בו היום,
זה אומר בעצם-
שכל הקליפות הטמאות שקיבלו אישור לשלוט בנו,
ימשיכו בשיא כוחן,
עד שתגיע הגאולה?
ולנו אין שום דבר לעשות בנידון?
המצב רק ילך ויחמיר (ח"ו),
ואנחנו נשב מהצד עם ידיים כבולות?
כתוב שיש דרך גם עכשיו,
לשחרר את הניצוצות הקדושים מהקליפות הטמאות,
ובכך לרוקן אותן ולהפיל אותן.
אבל היא קשה.
נדירה מאוד.
כמעט בלתי אפשרית.
נדרשת לזה מדרגה גבוהה מאוד של אהבת השם,
ולא כל אחד יכול לעמוד בזה.
תשובה מאהבה שהופכת את הזדונות לזכויות.
(לא כל תשובה שנראית לנו מאהבה,
היא אכן כזאת).
בתשובה אמיתית מאהבה,
כל העבירות שעשינו-
הופכות למצוות.
ניצוצות הקדושה שאסורים בקליפות הטמאות - נגאלים,
ובשמים שמחים,
על פדיון השבויים.
מי מסוגל לזה?
רק אנחנו.
אנשי הדור האחרון-
שנבחרו בפינצטה על ידי הבורא.
רק לנו הוא פקח את העיניים,
לראות את הקליפות הטמאות.
זו ההוכחה הגדולה ביותר,
שאנחנו היחידה המובחרת שלו.
אנחנו לא מפחדים להיכנס לשטח האויב,
ולחלץ שבויים.
לנו הוא נתן את הכוח של המסתערבים.
אנחנו לא טומנים את הראש בחול-
אלא מסתכלים לאויב בלבן של העיניים.
אנחנו אחריך - מפקד עליון,
באש ובמים.
אבא, אנחנו אוהבים אותך,
מה שתבקש - נעשה עבורך.
שבים בתשובה מאהבה גדולה,
אהבה עצומה,
ענקית.
אנחנו עושים את הצעד הגדול הזה,
ואתה עוזר לנו כמו תמיד-
לנצח במלחמה,
ולהחזיר את השבויים הביתה בשלום.
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ
וּנְתָנוֹ ה' אלוקיך בְּיָדֶךָ
וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ"
(דברים כא , י)
