אחת מהנקודות החשובות ביותר,
אנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה, ויש דבר אחד שיכול להועיל
לכל אחד ואחת מאיתנו, דבר שכל יהודי צריך לדעת,
כל יהודי צריך לזכור שכל זמן שבאים עליו יסורים זה בעצם סימן,
סימן לקרבת ה'.
אסביר, הגמרא מספרת על רבי עקיבא, שכשהיה רואה אדם
שעובד את ה' ובאים עליו יסורים היה מתמלא שמחה,
שאלו אותו חכמים איך יתכן? אנחנו בוכים ואתה צוחק?
אנחנו בוכים על יהודי שסובל ואתה מתמלא שמחה?
אמר להם ר' עקיבא: "חביבים יסורים".
אדם שהקב"ה נותן לו יסורים, זה סימן לאהבה שלו אליו.
שאל אותו רבו, ר' אליעזר הגדול, מניין לך?
אמר לו ר' עקיבא מקרא אני דורש,
חזקיהו תקע חרב בבית המדרש, ומי שלא ילמד תורה ידקר בחרב, הציל ותיקן את דורו,
כולם הרגישו וידעו גדולתה של תורה מהי,
אך רק אחד בכל אותו הדור המשיך לעשות הרע בעיני ה',
מי היה אותו אדם?
בנו של חזקיהו המלך, שמו מנשה, שהיה מורד בקב"ה,
אותו מנשה נעשה מלך בגיל 12 ועשה הרע בעיני ה',
את כולם הצליח חזקיהו לשכנע שמשה אמת ותורתו אמת חוץ מבנו,
דור שלם היה בקי בהלכות טומאה וטהרה גם תינוקות,
טרח עליו חזקיהו, הראה לו מופתים, עשה ניסים, התפלל עליו בלי הפסקה, שלח חכמים שיחזקו אותו אך שום דבר לא הועיל להחזירו למוטב, מה החזירו למוטב?
היסורים.
מתי אותו מנשה מצא את הקב"ה?
לא חכמים, לא דרשות, לא מצוות. רק כשהגיעו היסורים.
מכאן למד ר' עקיבא - את הקב"ה מוצאים בערפל.
אם אתה בשלווה, אתה עדיין לא שם.
אדם שנמצא בשלווה באופן קבוע רחוק הוא מהקב"ה,
שהרי כתוב,
"קרוב ה' לנשברי לב"
"ואת דכאי רוח יושיע"
"עמו אנוכי בצרה"
אדם צריך לדעת - אם הכל חלק לך בחיים עוד לא פגשת את הקב"ה,
כשיש אצלך חושך או קושי בחיים תבין שאתה מתחיל להתקרב.
זו הסיבה שרבי עקיבא כשהיה רואה עובד ה' שבאו עליו יסורים היה שמח, כיוון שהיה מבין שזהו סימן של חיבה ואהבה מצד הקב"ה אליו.
