הגיעו מים עד נפש

המצב שאנחנו נמצאים בו לא פשוט.

ההרגשה שהכל סוגר עלינו מכל הכיוונים.

לא נשאר מרחב מחיה לנשום.

רובנו יודעים פחות או יותר את אותה אינפורמציה,

מכירים כבר את השקר הגדול.

יחד עם זאת,

כל אחד מאיתנו מתמודד עם זה בצורה שונה.

חלקנו מיואשים לגמרי ורוצים לברוח מהכל,

חלקנו מקווים שהמצב ישוב לשיגרה שהתרגלנו אליה,

חלקנו רוצים להילחם נגדם ולהפיל אותם,

וחלקנו רוצים להתפלל ולזעוק לשמיים.

אז מה הפתרון?

מה יעזור לנו לצאת מהמצב הזה?

מה היה עונה לנו משה רבנו, אם היה פה איתנו?

את מה שהוא ענה לבני ישראל,

שעמדו על שפת הים-

כאשר המצרים מאחוריהם,

ואין להם לאן לברוח.

גם הם, בדיוק כמונו, נחלקו ל-4 קבוצות.

ומשה רבנו מעודד אותם ועונה לכל אחת מהקבוצות.

למיואשים הוא אומר-

אל תפחדו, תירגעו ותראו את ישועת השם.

"הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה"

לרוצים לחזור לשגרת העבדות לפרנסה וחיי החומר,

הוא אומר-

אל תדאגו, אתם ניצבים בפני תקופה חדשה לגמרי,

הסתיימה עבדות מצרים שלכם.

"כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם"

לקבוצה שרוצה לצאת למלחמה הוא אומר-

כבר הפנמתם שהקב"ה הוא זה שעושה את כל השינויים בעולם,

אז תבינו שהעבודה היא שלו,

הוא יילחם למענכם.

"ה’ יִלָּחֵם לָכֶם"

ולקבוצה שרוצה רק לזעוק לשמיים הוא אומר-

אתם רוצים להתפלל ולהתחנן על חייכם,

אך כרגע הזמן הוא לשתוק.

"וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן".

לבני ישראל על שפת הים קרה נס עצום.

הנס הגדול ביותר שקרה אי פעם בעולם.

נחשון בן עמינדב קפץ למים,

הים נבקע,

והם חצו אותו.

ומה איתנו?

מהו הים שאנחנו ניצבים מולו?

איך נזהה אותו?

הים נמשל לעולם הזה שאנו נמצאים בו.

יש בו חיים שלמים,

עם אינספור יצורים,

אבל לא רואים אותם,

כי הים מכסה עליהם.

כך גם העולם הגשמי שלנו-

מכסה את האמת.

איך מגלים את האמת?

בוקעים את העולם.

קופצים למים בנחישות.

בדיוק כמו נחשון בן עמינדב,

שהיה נחוש כל כך בדעתו,

עד שבקע את הים עבור עם שלם,

לדורי דורות.

ומה הים שאנחנו צריכים לקפוץ אליו?

ים האמונה.

גם כשהמים מגיעים לנו עד נפש,

והתחושה היא שאי אפשר כבר לנשום,

אנחנו צריכים להמשיך ולהחזיק באמונה שלנו.

לדעת שאין לנו על מי לסמוך-

אלא על אבינו שבשמיים.

רק הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים,

ורק הוא יציל אותנו מהמצב שאנחנו נמצאים בו.

אסור לנו להתייאש,

ואסור לנו להתעצב.

זכינו להיות הדור שיקבל את פני המשיח.

אנחנו צריכים לשמוח ולקפוץ עד השמים.

זכינו להיות דור הגאולה האחרונה,

שדורות על גבי דורות בעם ישראל,

ציפו וחיכו לה בכיליון עיניים.

ואנחנו הקטנים - זכינו לזה.

ומי המשענת שלנו?

חשבנו על זה פעם לעומק?

בורא עולם,

מלך מלכי המלכים,

שברצונו הפשוט,

משדד את כל מערכות הטבע,

ומחולל ניסים,

גם גלויים וגם נסתרים,

אשר מלווים את עמו ישראל,

בכל הדורות,

עד לגאולה האחרונה,

שאת שלביה הסופיים אנחנו חווים עכשיו.

ומה התפקיד שלנו בסך הכל?

להאמין בזה מעומק ליבנו.

ואז מה יקרה איתנו?

אנחנו נחזה ונחווה את כל הניסים,

הגדולים והעצומים שהוא יעשה למעננו,

ונגיד לו שירה.

איזו שירה?

שירת האמונה.

" אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשּׁירָה הַזֹּאת ל-ה' "