לחש הנחש

בס"ד

שנים רבות האמנו לדברי השקר,

שהושמעו באוזנינו.

'אנחנו רוצים את טובתכם,

דואגים לבריאותכם,

מטפחים את איכות חייכם,

מגינים עליכם ועל ילדיכם,

מבטיחים את רווחתכם,

שומרים על רכושכם,

מכבדים את זכויותיכם ועוד...'

לא הרגשנו איום קיומי.

להפך - הרגשנו שיש לנו על מי לסמוך.

ואז הגיעה הקורונה,

וטרפה את כל הקלפים.

התחלנו לשמוע ברור.

הקב"ה פתח לנו את האוזניים.

הבנו שהרבה דברים שהוצגו בפנינו בצורה מסוימת,

ונדמו בעינינו כמציאות אמיתית ויציבה-

הם שקר אחד גדול.

לאט לאט הפנמנו מי האויב האמיתי שלנו.

דברי השקר קיבלו תפנית באוזנינו,

וכבר שמענו אותם ברובד פנימי יותר.

'אנחנו רוצים רק את "טובתכם",

ולכן ננשל אתכם מכל רכושכם,

נרכז אתכם בגטאות עירוניים,

נזריק לכם "חיסונים",

נסגור אתכם בבתים,

נרעיב אתכם,

נחטוף לכם את הילדים (רח"ל),

נעקר ונסרס נשים וגם גברים,

נחדיר לכם חיישנים ושבבים,

ונשלוט בגופכם, במוחכם וברצונכם.

והכל הכל רק למענכם.'

עברו שנתיים וחצי,

והטירוף לא נגמר,

אלא רק הולך ומחריף.

ולנו כבר קשה להכיל.

עד מתי, אנחנו זועקים.

די, נמאס כבר,

לא יכולים יותר לסבול.

מתי יגיע משיח צדקנו,

ויבנה את בית מקדשנו?

יום תשעה באב בפתח.

ולנו, כנראה יותר מכל הדורות,

יש את ההזדמנות הנדירה,

להפוך את היום הזה,

מיום של אבל ומכאוב,

לשמחה וליום טוב.

לממש את תכליתו.

אנחנו בחודש אב.

חודש של תיקון חוש השמיעה הרוחני.

האות ט' - בה נברא החודש,

הומלכה על חוש השמיעה בנפש.

"המליך אות ט' בשמיעה,

וקשר לו כתר,

וצרפן זה בזה,

וצר בהם אריה"

(ספר יצירה)

יש לנו הזדמנות לתקן את פגם השמיעה.

מה זה אומר?

חוה שמעה את דברי הנחש,

וחוש השמיעה נפגם.

המרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה,

בחודש אב,

והעם שמעו לדבריהם.

גם אנחנו שומעים את לחש הנחש,

שוב ושוב ושוב-

ננשל אתכם, נסגור אתכם,

נזריק לכם, נרעיב אתכם...

ועכשיו יש גם מושג חדש-

"נדגום אתכם".

מה אנחנו שומעים?

את השקר.

רק אותו.

מרוכזים רק בו,

ולכן לא מסוגלים לראות את האמת.

מי יכול לראות את האמת?

מי ששומע אותה מתוך השקר.

אבל אנחנו לא נביאים,

אז איך אפשר?

מבאר גל עיני במאמר "אב-חוש השמיעה",

שבחורבן בית ראשון,

והיציאה לגלות בבל,

החלה דעיכת הנבואה בישראל.

נבואה שהייתה במהותה - נבואה ראייתית.

"ואראה מראות אלוקים" (יחזקאל).

המעבר לעידן של חז"ל,

מסמל את החוכמה השמיעתית.

גם אם היו בזמן הזה גילויי נבואה,

הם היו שמיעתיים (בת קול).

ואז באה תורת הקבלה של הרשב"י,

ומחברת בחזרה את החוכמה לנבואה.

בניגוד לחכמים הפונים זה לזה,

בלשון "תא שמע" (בוא ושמע).

רשב"י וחבריו בספר הזוהר,

פונים בלשון "תא חזי" (בוא וראה).

כלומר, אל תשמע את הסוד,

אלא בוא ותראה אותו.

בואו תשחזרו את רוח הנבואה,

ותגיעו למצב של-

"רואים את הקולות".

אבל זה לא נגמר בזה.

שמו של הרשב"י (שמעון),

מעיד עליו,

שעניינו האמיתי הוא שמיעה ולא ראייה.

ושמו של ספר הזוהר מעיד,

שעניינו האמיתי הוא אור ולא קול.

רבי שמעון בר יוחאי,

רוצה ש- "נשמע את המראות".

מה פירוש?

אם ראיית הקולות-

זו השגה מוחשית של מסרים רוחניים.

מכאן ששמיעת המראות,

זה משהו הפוך-

השגה רוחנית של המציאות המוחשית.

תכלית הנבואה והתורה היא-

לא להוריד לעולם מסרים מהעולם הבא,

אלא - לגלות את העומק של העולם הזה.

במקום לראות את העולם כמו שהוא-

צריך לשמוע את המהות הפנימית שלו.

(עכ"ד)

זה התפקיד שלנו-

של הדור האחרון.

לשמוע את המהות הפנימית של העולם הזה.

לשמוע את האמת מתוך השקר.

לא קורונה - אלא כתר.

לא סדר עולמי חדש -

אלא אור גדול ועצום שמתגלה בעולם,

כהכנה לקבלת מלכות שמים.

לא אג'נדה 21 -

אלא תוכנית אלוקית להוביל את העולם לגמר התיקון שלו.

ספירת ה"כתר" היא המפגש,

בין הרצון האלוקי,

לבין הרצון האנושי.

הפנימיות של הרצון האינסופי היא כוח התענוג,

ואליו שואף כל התהליך.

התפקיד שלנו הוא לגלות את זה.

כאן ועכשיו.

הטוב יכול להגיע לשיא תוקפו,

רק דרך הרע.

"אין בטובה למעלה מ-ענג,

ואין ברעה למטה מ-נגע".

(ספר יצירה)

התכונה של הטוב,

שהוא לא מופיע בעולם בשיא תוקפו,

כי הוא מכניע ומבטל את עצמו,

כדי לאפשר מקום לדברים אחרים בעולם.

לעומתו-

הרע מופיע תמיד בהתגברות יתירה,

מפני שרואה בעצמו שהוא התכלית היחידה.

לכן,

הדרך של הטוב להגיע לשיא תוקפו,

היא רק דרך הרע.

בהתגברות הרע,

הנגע הוא בשיא עוצמתו השלילית,

ואז על ידי החסדים הוא מתמתק,

והופך לענג,

שזהו שיא העוצמה החיובית.

כי שורש הנגע והענג הוא אחד.

אנחנו דור הגילוי של הענג.

אנחנו הדור שיגלה את נשמת העולם הזה.

אנחנו הדור שיזכה להוריד את בית המקדש,

ונזכה בע"ה לרוח הנבואה.

"וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן

אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר

וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם

זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן

בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ"

(יואל ג , א-ב)