פעם כשהיינו צריכים לקנות משהו,
היינו הולכים ל"מכולת של משה".
משה לא היה בודק לנו את התיק,
לא היה מבקש לסרוק לנו ברקוד,
וגם לא מעיר שאין לנו מסכה על הפנים.
אם היה לו מצב רוח - היה מחייך,
ושואל מה שלום ההורים.
ואם לא היה לו מצב רוח-
היה אומר:
"תראה לי מה רשום לך ברשימה, ילד".
חצי לחם לבן
חצי לחם שחור
1 בקבוק חלב
200 גר' גבינה צהובה
2 שמנת
2 אשל
אחרי שהיה מכין לנו הכל,
ושם לנו בסל,
היה שואל: "נתנו לך כסף?"
ואנחנו היינו עונים:
"אבא אמר שתרשום, והוא ישלם לך בערב".
ומשה היה רושם.
הייתה לו מן מחברת כזו...
מי שבתעודת זהות שלו,
בשדה של "תאריך לידה",
רשום לו שנת לידה 1980 ומטה-
יזכור את זה.
פעם היינו הולכים לחנות,
וקונים רק מה שאנחנו צריכים.
לא היו רשתות מזון ענקיות,
שממקמות את הלחם והחלב בסוף החנות,
כדי שמי שנכנס לקנות רק את המצרכים האלו,
יעבור דרך כל החנות הענקית,
ובסוף יצא משם עם עגלה בשווי 500 ₪ ומעלה.
לא היו קניונים,
שמפתים אותנו להיכנס אליהם,
לבזבז שם את זמננו, מרצנו ומיטב כספנו,
על דברים מיותרים שאנחנו ממש לא צריכים,
ואח"כ לחזור הביתה,
למריבות שקורעות את השלום בבית,
בגלל כל הבזבוזים שבזבזנו.
לפי מה שנראה,
זמנם של התאגידים האלו - תם.
הבורא החליט להרוס אותם.
הוא עושה זאת דרך תוכניות הזדון שלהם עצמם.
בדיוק כמו שפרעה גידל בארמונו,
את הגואל שהוא כל כך חשש ממנו.
השאלה הגדולה היא-
איך אנחנו משתלבים בכל הסיפור הזה.
האם אנחנו רואים שאלו תהליכי גאולה,
או שאנחנו מעדיפים להתרכז בעצמנו,
ולראות אותנו כקורבנות של מערכת פאשיסטית,
שאנחנו בעצמנו מעצימים אותה,
בלי להתכוון לזה.
אסור לתת כוח לקליפות.
צריך להתעלות מעליהן.
מעל הטבע.
לא לראות אותם ממטר.
להפסיק להתעניין בכל שטות שהם פולטים.
לדבוק רק בבורא יתברך ובתוכניותיו.
לראות בכל דבר רק אותו,
כי הכל זה רק הוא.
"וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה"
(תהלים קג , יט)
הוא מוביל אותנו לגאולה,
ומכין אותנו לאט לאט למצב,
שנוכל לחזות ולהכיל את הניסים הגדולים,
שאנחנו עתידים לחוות.
תהליך הגאולה אינו מיידי ופתאומי,
אלא הדרגתי.
שותפות בתהליך כזה,
דורשת סבלנות עצומה, ועצבים של ברזל.
במצבנו קשה מאוד להשיג את זה.
אנחנו עמוסים לעייפה-
רגשית ופיזית.
אנחנו יודעים שיש כאן משהו גדול ולא רגיל,
אבל אין בנו את הכוח להתחבר לזה.
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה"
(שמות ו , ט)
משה רבנו מבשר להם את תהליכי הגאולה,
ולהם אין כוח להקשיב לו.
קשה לנו להרים את המבט מעבר למה שעינינו רואות.
אנחנו רואים רק ענני עשן ורעל שמטשטשים אותנו.
מה יכול לעזור לנו?
האמונה.
זה הדבר היחיד שנשאר לנו.
זה הכוח של עם ישראל,
ואסור לנו לוותר עליו.
תו ירוק בקניונים בחנויות הגדולות?
נהדר.
נחזור לחיים הפשוטים,
של קנייה רק בחנויות השכונתיות.
נרוויח מזה גם חזרה לחיים אנושיים,
שאנשים מברכים אחד את השני לשלום,
מתעניינים גם בסביבתם,
ולא רק במה שנעשה בטלפון שבידם.
אבל לא נעשה זאת מחוסר ברירה,
או ממקום של יצר הנקמנות.
אלא רק מתוך אמונה,
ואהבה לבורא יתברך.
כך הוא רוצה - אז ככה זה מתאים לנו.
כך הוא רוצה - אז זה הכי טוב בשבילנו.
הבורא החליט לשבור את פרעה.
נותן לו מכות - אחת אחרי השנייה.
המכות לא נועדו רק כדי להכניע את פרעה,
הרי מכה אחת מספיקה,
או שבכלל לא.
המכות נועדו כדי לחזק בנו את האמונה,
שהבורא שולט בכל הכוחות כולם,
ועושה הכל רק למעננו.
התפקיד שלנו הוא לראות את זה,
לרצות את זה,
ולבקש את זה בכל הכוח - לזעוק מעומק ליבנו.
"מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָרֶץ
מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עַד מָרום
מוצִיא אֲסִירִים
פּוֹדֶה עֲנָוִים
עוֹזֵר דַּלִּים
הָעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שַׁוְּעָם אֵלָיו"
(מתוך ברכות קריאת שמע שחרית - ברכת הגאולה)
